״נדב חיים סלימן בן בכור לעירן ובתיה סלימן, אח לעינב ומתנאל שמעון. נולד ב10.05.2004 י"ט באייר תשס"ד בבית חולים העמק בעיר עפולה. נהרג ב20.04.2024 י"ב בניסן תשפ"ד, בן 20 היה במותו. נדב סיים את לימודיו בהצלחה רבה כהנדסאי חשמל וגויס ב- 06.2023 לגדוד 51 בגולני. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" שובץ במוצבים בלבנון והפך להיות סמל מחלקה, מפקדיו מספרים שהוא לא פספס דבר ממה שהוטל עליו ועשה הכול על הצד הטוב ביותרֿ והיה עתיד לצאת לקורס מכים. יומיים לפני שנהרג כל המחלקה ירדו מהמוצבים לחופשת "רגילה". במהלך החופשה נדב יצא לבלות עם חברים ובדרך חזרה הוא נהרג בתאונת דרכים. ילד שמח שמאושר בחלקו ,ערכי, אחראי, מעורר השראה ומנהיג. שתי אהבות היו לנדב חיים – גולני ומכבי חיפה.״
קטע מתוך ההספד של ארגון הקופים בלוויה של נדב חיים: בכתבות היה רשום צעיר בן 22 ואתה רק בן 20, ואולי בכלל זו אי הבנה טראגית ומדובר בטעות בזיהוי, אבל בסוף זה הכה בנו, והבנו שאתה איננו.. אתמול אחד החברים אמר שנדב היה קונצנזוס ביציע וזה נכון. מקצה לקצה, דרך כל החבורות, הקבוצות ואלפי האוהדים ביציע הצפוני, כולם אהבו אותך, לא הייתה אפשרות אחרת עם חיוך ואנרגיות כמו שלך. נדב נכנס למשפחת הקופים כילד בן 17 וישר הראית לכולנו איך עושים את זה נכון. נדב אופיין בכל התכונות שבאידיאל מרכיבות חבר בארגון אולטראס ובקופים בפרט. חריף, חכם, מתעסק בעיקר ולא בטפל. איש של עשייה. אהב את המקום שבו הוא היה נמצא, את החברים שמסביבו ומעל הכל את מכבי חיפה, שהיא החוט שקשר את כולנו יחד מלכתחילה. שלושה ימים לפני מותך נפגשנו כולנו. כנראה שלעולם לא נדע, מה גרם לך לעבור אצל כל אחד מאיתנו, וללחוש לו באוזן כמה אתה אוהב אותו, כמה אתה גאה להיות חלק ממשפחת הקופים הירוקים, כמה אתה מודה לכל אחד מאיתנו על מה שלימדנו אותך ועל מה שחווינו יחד. אומרים שהנפש מרגישה לפני המוות, ואולי בתוך תוכך אתה הרגשת. אנו מקווים כי תגיע במהרה ליציע ג' שבגן עדן, יחד עם רענן, עמוס, וויסאם וכל אוהדי מכבי חיפה שאיבדנו לאורך השנים, רבים מהם מאז שאנו נמצאים במלחמה כואבת ומדממת. נדב, אנחנו מצדיעים לך, אוהבים, כואבים ומתגעגעים "הקוף שנטמן חי בתוכנו"